רוזנטל נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ ואח'

החלטה

ביום 30.9.12 הגיש התובע (להלן: "המבקש") בקשה להורות לנתבעת 1 למסור לעיונו את המסמכים המפורטים בס' 4 למכתב בא כוחו מיום 20.10.13 ולהעתיקם , וכן בקשה להורות לנתבעת 1 להשיב על השאלות כמפורט בבקשה.

בפרוטוקול דיון אשר התקיים בפניי ביום 3.2.14 ניתנה החלטתי בעניין המסמכים המפורטים בבקשה, כאשר ביחס לשאלון קבעתי כי תינתן לצדדים החלטה מנומקת.

להלן החלטתי באשר לשאלון.

התביעה דנא עניינה בהתקשרות התובע לרכישת רכב מאת הנתבעת 1 המשמשת כיבואנית רכב , באמצעות הנתבעת 2 אשר הינה חברת ליסינג בתחום הרכב , והנתבע 3 אשר הינו בעל המניות ומנהלה של הנתבעת 2 .

אין מחלוקת כי התקשרות התובע בעסקה לרכישת הרכב באמצעות הנתבעת 2 , נעשתה על מנת להוזיל את עלויות מחיר רכישת רכב חדש ע"י רישומו של התובע כיד שנייה של הרכב, כשהנתבעת 2 היא למעשה היד הראשונה של הרכב.

בהתאם לכך העביר התובע את תמורת הרכב לידי הנתבעת 2, אלא שהרכב לא סופק לו ע"י מי מהנתבעים.

ביום 3.7.13 ניתן פסק דין בהעדר נגד הנתבעים 2 ו-3. כעת מתבררת התביעה נגד הנתבעת 1.

לטענת התובע בתביעתו הגם והעסקה נעשתה מול הנתבעים 2 ו-3 התקשר בעסקה על בסיס המצגים של הנתבעים 1 2 ו-3 כי הינם אחד לצורך מכירת הרכב כשלמעשה הנתבעת 2 הינה רק חברת קש המשמשת את הנתבעת 1 לצורך מכירותיה, עוד נטען כי הנתבעים 2-3 היו שלוחי הנתבעת 1 ולמעשה הנתבעת 1 היא שהניעה את התובע לחתום עימם על ההתקשרות.

מנגד טוענת הנתבעת 1, כי העסקה לא נעשתה מול התובע כשהנתבעים 2 ו-3 הינם צד בלעדי לעסקה ולהזמנה שהוצאה על ידה לרכישת הרכב. לטענתה התובע נרשם כמזמין הרכב לאור בקשת הנתבע 3.

במסגרת תשובה של התובע לתגובת הנתבעת 1 על הבקשה דנא טוען התובע כי במסגרת בירור התובענה כאמור בכתב התביעה ובכתב התשובה , השאלה האם נכרת הסכם בינו ובין הנתבעת 1 אינה השאלה היחידה אשר יש לברר אלא שאלה רבה יותר המחייבת בירור הינה האם הנתבעים 2 ו-3 פעלו כשלוחים של הנתבעת 1 במכירת הרכב לתובע , האם הנתבעת 1 הפרה כלפיו חובות תום לב במשא ומתן לרכישת הרכב באמצעות הנתבעים 2 ו-3 עוד טרם שולמה התמורה לנתבעת 2 והאם הציגה בפניו מצגי שווא על בסיסם הוצאה הזמנת הרכב על שמו ושולמה התמורה לידי הנתבעת 2.

המבקש בסס את הבקשה להורות לנתבעת 1 ליתן מענה לשאלונים על תקנות 107, 110 ו120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984.

תקנה 107 מסייגת את השאלות אשר ניתן להגיש במסגרת שאלונים , לשאלות אשר הינן רלוונטיות לעניין הנדון, כשלמעשה זהו המבחן למתן הצו.

תקנה 120(ב) קובעת כי בית משפט או הרשם ייתן צו למסירת שאלונים בכפוף לכך שסבר, כי יש במתן המענה לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות.

מכאן כי בהתאם לתקנות אכן יש להבטיח גילוי רחב של מידע עם זאת יש לבחון את הרלוונטיות למחלוקת הנידונה, ובענייננו לבחון האם השאלות אשר נשאלו על ידי התובע אכן הינן רלוונטיות למחלוקת מושא התביעה דנא.

סבורני כי בענייננו השאלות אשר יש להתירן הינן השאלות הקשורות במערכת היחסים שבין הנתבעת 1 לתובע , כשאין להתיר שאלות הקשורות לעסקאות אשר נעשו בין הנתבעים בינם לבין עצמם או עם צדדי ג' אחרים , המהווים מסע דיג אסור, הינן שאלות רחבות היקף אשר לא בהכרח נוגעות לעניין התביעה דנא , ועל התובע מוטל הנטל להוכיח את הרלוונטיות של השאלות למחלוקת הנדונה בעניינו.

כאמור בתקנות הזכות לקבל מענה על שאלות במסגרת שאלונים המופנות לצד בתיק אינן בלתי מוגבלות , כשאל לנו לשכוח כי על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, כשמטרת השאלות אינן לספק ראיות לתובע המגיש בקשה ליתן מענה על שאלון.

לאור זאת אתייחס לשאלות לגופן כמפורט בבקשה:

שאלה 1- סבורני כי תשובת הנתבעת 1 לעניין זה הינה מספקת.

שאלה 2- תשובת הנתבעת 1 הינה מספקת ומתיישבת עם גרסתה כאמור בכתב ההגנה.